שנה עשרים ושבע
גיליון מס' 312
אפריל 2019
ראשי חדשות צרכנות נבונה פופוליטיקה בית המשפט מאזני צדק
יחסים וזוגיות
אסטרולוגיה סודוקו
צרכנות אורהל'ה המרכלת נדל"ן ספורט קוראים כותבים לוח הקריות דבר העורך תשבץ

 


נמוך מים המלח
 מדי שבוע שואלים אזרחי המדינה, עד כמה נמוך אפשר לרדת במערכת הבחירות הזו, ומדי שבוע, אחרי עוד רפש וליכלוך שכולנו מקבלים בפרצוף, אנו משוכנעים, שהנה הגענו לתחתית. אלא שמסתבר, שהתחתית עוד עמוקה. 
מה לא ניסו לעשות בבחירות הללו כדי להכפיש? הנה אחד, בני גנץ שמו. בחור די מוצלח, כך אומרים. למעשה, מאוד מוצלח, לדברי ראש הממשלה בעצמו, בנימין נתניהו, ששיבח ורומם אותו בעת שהיה רמטכ"ל. והנה אותו גנץ, החליט יום אחד שהוא רוצה להיות ראש ממשלה. לגיטימי, לא? רק הודיע על כוונתו ובליכוד שלפו את הסכינים, או ליתר דיוק - את הרפש שהיה מוכן על המדף: אישתו של גנץ, כך טענו, הפגינה נגד חיילי צה"ל במחסומים. אז מה אם זה לא נכון? למי זה הפריע? והרשימה עוד ארוכה: הוא הזוי, הוא לא חי במציאות, גנב, מטריד מינית ולא יציב בעליל. ומה הוא בכלל מסתיר בפלאפון הזה שלו? בטח יום אחד מישהו "יגלה" את הסבתא הערביה שלו, כמו ש"מצאו" בזמנו את זו של שמעון פרס. אם אפילו דרגת רב אלוף לא מעניקה לו סוג של חסד, אז מה כן? עצוב לראות עד לאן הפוליטיקה המלוכלכת הידרדרה במערכת הבחירות הזו


שושבין הימין
כמו בתיאטרון בובות, בו עומד מישהו מאחורי הבמה ומזיז את המריונטות מצד לצד, כך נתניהו מטפל במפלגות הימין. יש לו אינטרס, שגוש הימין יהיה גדול ככל האפשר, ולכן חשוב לו שהמפלגות של כחלון, ליברמן ואפילו פייגלין, יעברו את אחוז החסימה. עפ"י דיווחים שונים, הוא היה שושבין האיחוד של מפלגות הימין (הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה לישראל). בנוסף, הוא גם פעל מאחורי הקלעים, כדי שאלי ישי לא יתמודד לבחירות בראש מפלגה עצמאית, כל זאת כדי שחלילה לא ייווצר מצב, בו עשרות אלפי קולות מהימין יירדו לטימיון. נתניהו בונה על כך, שלאחר הבחירות ייווצר גוש ימין גדול וחזק, שיודיע על תמיכתו בו לראשות הממשלה. מה שעצוב הוא, שכרגע נראה שזה בדיוק מה שהולך להיות, כי ביבי הוא אולי ראש ממשלה רע, אבל פוליטיקאי מהטובים שהיו לנו.
אף אחד לא יתפלא, אם בקצב הזה, איתמר בן גביר הגברתן ימונה, לאחר הבחירות, לשר לביטחון פנים ונפתלי בנט יהיה שר הביטחון. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק...


צלילה חופשית
פרשת הצוללות מלווה אותנו כבר לא מעט זמן, אבל נדמה שעדיין לא ראינו את כל מה שמתחבא מתחת לערימות האינסופיות של מלל, ספינים, שקרים וחצאי אמיתות. ייאמר מיד: מדובר בפרשה שנוגעת לקודש הקודשים של עם ישראל, לרכש הביטחוני ולביטחון של כולנו. גם אם רב הנסתר על הגלוי, עדיין יש כמה עובדות, אותן אי אפשר להכחיש: שני בני דודיו של ראש הממשלה, עשו קופה לא קטנה בפרשה הזו. בנוסף, יש עוד כמה אנשים בסביבתו הקרובה של ראש הממשלה, שגזרו אף הם קופון מהעיסקה, על פי כתב אישום שהוגש נגדם.
אה, כן, ויש לנו ראש ממשלה, שגזר באמצעות אותו בן דוד עשיר, רווח ענק על רכישת ומכירת מניות של חברה מפסידה. העובדה המטרידה האחרונה בפרשה, התגלתה ממש בימים האחרונים, ולפיה הוחלט לבצע עיסקה של מכירת צוללות למצרים, ללא ידיעת שר הביטחון והרמטכ"ל. אם כל העובדות הללו לא מעלות ולו צל צילו של ספק, חשד או ריח מאוד לא נעים, כבר אי אפשר לדעת מה כן...
האם ייתכן, שאיש מבין אנשי הליכוד או ממפלגות אחרות מהימין, אינו מרים גבה ומביע תהיות? מעניין מה היו אומרים אותם שרים, אם לראש הממשלה שעשה את הדברים הללו יחד עם בני דודיו ומקורביו, היו קוראים, נניח, אהוד אולמרט...


מר אין ביטחון
שרת ה"אין תרבות", מירי רגב, אמרה במהלך ריאיון באחד הערוצים: "אז ירדה רקטה על אשקלון, אז מה?". באמת אז מה? אז מה אם בשנה האחרונה נורו לעבר יישובי הדרום יותר מ-1,500 רקטות? אז מה אם נורו שתי רקטות לתל אביב ועוד אחת לאיזור השרון, שם רק בנס לא נמחקה משפחה שלמה מעל פני האדמה? "מצבנו הביטחוני מעולם לא היה טוב יותר", מדקלמים שרי הליכוד בזה אחר זה, כשהם קוראים מדפי המסרים שנוסחו ברחוב בלפור. 

כמה חבל שלמירי רגב, דוד ביטן, דוד אמסלם, מיקי זוהר וחבריהם, אין מספיק אומץ לנסוע לדרום, להיפגש עם התושבים ולומר להם בפנים כמה מצבם "מעולה", כפי שהם טוענים תחת כל עץ רענן. כמה חבל שגם לא היה להם אומץ להגיע לבית ההרוס בשרון. החלק הזה כנראה לא נכלל בדף המסרים שקיבלו. בנוסף, כמה חבל שאין להם אומץ להגיע בימי שישי לאורך הגדר עם עזה ולהיווכח באיזה מצב בלתי אפשרי נמצאים החיילים שלנו. 

בחודשים האחרונים יש מצב אבסורדי במדינה הזו: ראש הממשלה הוא גם שר הביטחון, שר החוץ ושר הבריאות.  את הקבינט המדיני-ביטחוני הוא כמעט ולא מכנס, כי בשביל מה הוא צריך להתייעץ עם מישהו אחר מלבד עצמו? אז פלא שהדרום בוער, הטילים עפים והאיראנים מתחזקים? מצבנו מעולם לא היה טוב יותר...


יותר מדי רציני
אבי גבאי הוא איש רציני, אולי רציני מדי. אחד כזה שלומד מה הבעיה, מכין אלטרנטיבות לפיתרון, בוחר אופציה טובה וגם יודע להוציא אותה אל הפועל. הוא לא חפיפניק, לא יודע לקרוץ, לא מתחבר בקלות ולא מחלק צ'פחות על ימין ועל שמאל. אז מה? תקשיבו למה שהוא אומר, לתוכניות שלו ולאנשים הרציניים שמקיפים אותו, כמו טל רוסו, איציק שמולי, שלי יחימוביץ' וסתיו שפיר.
גם אם גבאי לא סחבק או מנהיג כריזמטי, יש בו משהו שמאוד חסר בנוף הפוליטי: יש בו רצינות, מחויבות ואינטגריטי. וכן, יש לו גם יכולת מוכחת להתמודד עם בעיות. כנראה שראש ממשלה הוא כבר לא יהיה בסיבוב הזה, אבל מגיע לו לפחות לשבת ליד שולחן הממשלה בתפקיד ביצועי משמעותי. כמה אנשים רציניים כבר יש לנו בפוליטיקה שלנו? ותקנו אותי אם אני טועה...




תגובות:
5: מה שגבאי עשה לעבודה זו בכיה לדורות - יוני
מפלגת העבודה תהיה מעכשיו סוג של מרצ
מפגת נישה

11/4/2019    13:17

4: העיקר נאום ניצחון - מעוז
גנץ לצערי שוב הוכיח כמה הוא לא פוליטיקאי, ואינו מבין את החומר כנדרש.
לא נורא, יש לו 4 שנים ללמוד עכשיו

11/4/2019    11:42

3: בסוף נשארנו עם ביבי - דני
אין ספק שהוא ירכיב את הממשלה הבאה

10/4/2019    11:46

2: מי שאישר למכור למצרים ימכור אותנו בקלות - חזן
אה, שכחתי, הוא כבר מכר את כולנו, את העתיד שלנו, את הזכות להתקיים בכבוד ומה לא

8/4/2019    21:53

1: מערכת בחירות דוחה - דודו
השפל שיצרו הפעם הוא חסר תקדים. יקח שנים לאחות את הקרע בעם

8/4/2019    21:40



שלח תגובה:
שם:

כותרת:

תוכן:




 
כל הזכויות שמורות © חדשות הקריות עיתונות ותקשורת בע"מ
יצירת קשר עם: העורך הראשי  |  מנהלי האתר