שנה עשרים ושבע
גיליון מס' 312
אפריל 2019
ראשי חדשות צרכנות נבונה פופוליטיקה בית המשפט מאזני צדק
יחסים וזוגיות
אסטרולוגיה סודוקו
צרכנות אורהל'ה המרכלת נדל"ן ספורט קוראים כותבים לוח הקריות דבר העורך תשבץ

 


סטודנטים שנה א׳ לרפואה קיבלו את שיעור האנטומיה הראשון שלהם, עם גופה אמיתית של אדם מת. הסטודנטים התקבצו סביב שולחן הניתוחים, עליו היתה מונחת הגופה מכוסה בסדין לבן. המרצה התחיל את השיעור בהצהרה: “ברפואה, חייב הרופא המטפל להיות עם שתי תכונות עיקריות. הראשונה - לעולם לא להיגעל משום דבר הקשור לגוף האדם״. כדוגמא, המרצה הסיר את הכיסוי מעל גופת המת, דחף את האצבע שלו לתחת של הגופה והכניסה לפיו. “כעת אתם עשו זאת״, פקד עליהם המרצה. הסטודנטים נבהלו מהרעיון, אבל כעבור דקות ספורות החלו עושים זאת אחד אחרי השני, דוחפים את האצבע לתחת של הגופה ואחר כך לפיהם. לאחר שסיימו את התהליך המגעיל, המשיך המרצה: “התכונה השנייה הנדרשת מהרופא המטפל, היא יכולת אבחנה. אני, לדוגמא, דחפתי את האצבע האמצעית שלי לתחת של הגופה, ולפה הכנסתי את האצבע המורה (השנייה). מעכשיו תתחילו לשים לב לדברים...״.

מרצה אחת ניסתה ללמד את תלמידיה נימוס בסיסי. “מיכאל״, היא פנתה לאחד הסטודנטים: “נניח שאתה נמצא בפגישה עם בחורה יפה במסעדה וחש צורך לשירותים, מה תאמר כשאתה רוצה לקום מהשולחן?״. מיכאל ענה: “אומר לה סליחה, אני קופץ שנייה להשתין וחוזר״. “לא, לא, לא״, אמרה המרצה. “זה גס ולא מנומס״. “רוני, מה אתה היית אומר לעלמה?״, שאלה המרצה. “אומר לה, סליחה, אני חייב לגשת לשירותים ומייד חוזר״, ענה רוני. “זה כבר יותר מנומס״, אמרה המרצה. “אבל אני עדיין חושבת שיכולה להיות דרך יותר מנומסת, למישהו יש רעיון?״. “יש לי״, קפץ נועם. “אומר לה, יקירתי, סלחי לי לרגע. אני חייב לקפוץ ללחוץ יד לחבר וותיק שלי, אותו אני מאוד מקווה להציג בפנייך אחרי הארוחה״.

אישה אחת בגדה בבעלה עם המאהב שלה. בשעת מעשה ראתה האישה מהחלון את בעלה מתקרב הביתה. קפצה האישה מהמיטה, כרעה על ברכיה והתפללה לאלוהים: “אני מתחננת ומבקשת ממך, תעלים את המאהב ואני מוכנה לשלם כל מחיר״. פתאום שמעה קול חזק מהשמיים: “אני מוכן להעלים את המאהב, אבל את תצטרכי למות בטביעה״. אמרה האישה: “אני מוכנה, תעלים אותו״. נכנס הבעל הביתה והמאהב נעלם כלא היה. מאותו יום ואילך האישה התנהגה אל בעלה כאישה הטובה בעולם. פינקה אותו, בישלה, ניקתה, קיבלה אותו בנשיקות וכדומה. כמו כן הקפידה האישה להתרחק מכל מקור מים בעקבות המקרה. לאחר שלוש שנים שמע הבעל על תחרות הרעייה הטובה בעולם והחליט לרשום את אישתו. האישה זכתה בתחרות והפרס היה הפלגה סביב העולם באוניית פאר עם עוד 1,000 נשים מכל העולם. האישה לא רצתה לממש את הפרס והתייעצה עם החברה שלה, שאמרה לה: “אל תפחדי, אלוהים לא יטביע אונייה שלמה עם 1,000 נשים רק בגללך״. האישה חששה, אך הסכימה ויצאה להפלגה. ביום הראשון להפלגה, הים היה חלק כמו משי. ביום השני, בשעת ארוחת ערב על הסיפון, הים החל לסעור באופן חזק במיוחד, ואז יצא קול חזק מהשמיים בליווי רעמים וברקים וקרא: “יא זונות, אחרי שלוש שנים, סוף כל סוף הצלחתי לאסוף את כולכן יחד״.

>שלוש נשים - צרפתיה, איטלקיה ותימניה, יושבות בבית קפה ומספרות אחת לשנייה, איך כל אחת מהן אוהבת את איבר מינו של בן זוגה. הצרפתיה אומרת: “אני אוהבת אותו כמו בגט, ארוך וחם״. האיטלקיה אומרת: “אני אוהבת אותו כמו ספגטי, ארוך ודק״. התימניה אומרת: “אני אוהבת אותו כמו ג׳חנון״. שאלו הבנות: “למה ג׳חנון?״. ענתה: “נכנס בשישי, יוצא במוצ״ש...״.


>אישה אחת נכנסה לבית מרקחת וביקשה ציאניד. “למה לך ציאניד?״, שאל אותה הרוקח. “אני צריכה להרוג את בעלי״, היא ענתה לו בשקט. “תגידי, נפלת על הראש? להרוג אותו? את רוצה לסבך אותי? שניכנס שנינו לכלא? ובכלל, מה פתאום להרוג, אולי תיקחי אותו לייעוץ?״. האישה, בלי אומר ודברים, הוציאה סט תמונות מהתיק שלה, בה נראו בעלה, יחד עם אישתו של הרוקח, בתנוחות, איך לומר, יצירתיות. “אהה״, אמר לה הרוקח, “למה לא אמרת שיש לך מירשם?״.


>שני מרוקאים יושבים במסעדה ומביטים מהחלון. אחד המרוקאים פונה לשני: “אתה רואה את שתי הנשים שם? אחת מהן היא אישתי והשנייה היא הפילגש שלי״. אומר המרוקאי השני: “הוצאת לי את המילים מהפה״.


>איבר המין הנשי הוא השוער הכי טוב: לא מספיק שהוא עוצר שני כדורים... הוא גם סוחט את החלוץ המרכזי.


לאחר אקט מיני שואל בחור את חברתו: “האם אוכל לקרוא לך חווה?״. “כן״, עונה הבחורה ושואלת: “אבל למה דווקא חווה?״. “כי את הראשונה שלי״, עונה הבחור. שואלת הבחורה: “ואני יכולה לקרוא לך פיג׳ו?״. “למה פיג׳ו?״, מתעניין הבחור. “כי אתה ה-306 שלי״.

>הנה שיח בין אישה פולניה לבעל מרוקאי: אישה: “כשאני אמות, תתחתן עם אישה אחרת?״. הבעל: “כן״. האישה: “היא תישן במיטה שלי?״. הבעל: “כן״. האישה: “היא תשתה מהכוס שלי?״. הבעל: “כן״. האישה: “היא תלבש את המעיל שלי?״. הבעל: “לא, הוא לא במידה שלה...״.



>היה היה איש שעבד כל חייו וחסך כל גרוש. הוא היה קמצן אמיתי, ואהב את כספו יותר מאשר כל דבר אחר. זמן קצר לפני שמת, פנה לאישתו: “שמעי נא יקירתי, כשאמות, אני מבקש ממך, שתקחי את כל הוני ותניחי אותו בארון הקבורה לצידי. אני רוצה לקחת איתי את כספי לעולם הבא״. הוא השביע את אישתו והיא הבטיחה מעומק ליבה, שכאשר יבוא יומו, כספו ייקבר איתו. הגיע היום והאיש הלך לעולמו. הוא שכב מתוח בארון, כשהאלמנה יושבת בין חבריה הקרובים. הטקס הסתיים ורגע לפני שהקברנים עמדו לסגור את הארון, קראה האישה: “רגע בבקשה״. היא ניגשה והניחה לצד בעלה קופסת נעליים סגורה. הארון ננעל ונטמן באדמה. אחד מידידיה הקרובים פנה אל האלמנה: “אני מקווה שלא יצאת מדעתך ושמת את כל הכסף בקופסא״. ענתה האלמנה: “וודאי שכן, אני לעולם לא משקרת. הבטחתי לבעלי המנוח שאניח לצידו את כל הונו, וכך עשיתי״. “את רוצה להגיד לי, ששמת כל שקל שחסך בארון שזה עתה נטמן באדמה?״. “בוודאי״, ענתה האלמנה, “אספתי את כל הכסף שחסך, שקל לשקל, הפקדתי בחשבון הבנק שלי ורשמתי לו המחאה״.



 
כל הזכויות שמורות © חדשות הקריות עיתונות ותקשורת בע"מ
יצירת קשר עם: העורך הראשי  |  מנהלי האתר